אני חושבת שבקורס מסוג זה יש משקל רב לאופיה של המרצה וניסיונה, ובהיבט הזה אני אומר בפשטות: את אישיות מרתקת, והייתי שמחה ללמוד איתך קורסים נוספים, בכלל לא משנה מה כותרתם, כי יש לך המון מה לתרום מניסיון חייך והייתי שמחה ללמוד ממך עוד ועוד, בעיקר בנושא של הנחיית קבוצות. בעיני, רוב מה שלמדתי בקורס היה פחות קשור ל”מה” (לתכנים), אלא יותר ל” איך”. למדתי המון מאופן ההנחיה שלך, מהצורה בה התנהלו הדיונים, ומהרעיונות שנתת לנו ללמידה קונסטרוקטיביסטית.

מכתב מלומדת, פברואר 2017

דברים שכתבה לי סטודנטית בסוף קורס שעסק בזרמים ביהדות:
הקורס השפיע על הזהות היהודית שלי במובן של הביטחון שהוא הקנה לי.
בטחון זה התבטא בראש ובראשונה בביטחון שבלראות את עצמי כיהודייה.
אי התאמתי למספר קריטריונים (לא פורמאלים), שנדמו לי כהכרחיים על מנת להיחשב יהודייה, גרמו לי לפקפק בעצם היותי כזאת. הקורס פתח לי צוהר למגוון הגדרות של יהדות, שחלקן תאמו יותר את תחושותיי לגבי יהדותי. “קבלו אותי כפי שאני”.
שנית, קבלתי בטחון באפשרות שלי להתעסק, לחקור ולהתעניין בכל נושא מן העולם היהודי. מסיבות שונות, למדתי להרגיש חסרת יכולת להביע דעה, לדון ולבקר כמעט כל נושא המשתייך בצורה מסוימת לעולם היהודי. זאת מתוך תחושה שאני חילונית, וכביכול אין לי גישה או זכות להתעסק בעולם הזה. הקורס, על תוכנו והדוגמה האישית שניתנה לי בו, נתן לי את האופציה ללמוד ולהתעסק בנושא זה, ככל שהדבר מסקרן אותי, כמו כל גוף ידע אחר בעולם.
תודה על השליחות שאת עושה, איריס.

מכתב מלומדת
יולי 2016

ההרצאה הייתה מעולה!

במהלך ההרצאה ואחריה הבנתי כמה למדתי ממך לאורך השנים…

את שעוררת בי את המחשבה וחידדת את המופלא בספר הזה… ואני (מנסה לפחות) לעורר אותה אצל תלמידיי.

ל’

מכתב מלומדת

הרשי לי להודות לך על שנה מעניינת ומאתגרת. על הזכות שנפלה בחלקי להיות תלמידתך. למדתי ממך רבות.

ראייתך חדה והתייחסותך מדויקת.

מכתב מלומדת

19.7.2016

הנדון: מכתב תודה לד”ר איריס יניב
עותקיםשר החינוך, מר נפתלי בנט, פרופ’ יערה בר-און, נשיאת אורנים, ד”ר איריס יניב

איריס היקרה,

“יש שלושה סוגים של אנשים: אלה שרואים, אלה שרואים כשמראים להם ואלה שלא רואים”
(לאונרדו דה וינצ’י).

אני רוצה לומר לך, איריס, שאת אישה מהסוג הראשון: מאלה שרואים.
לכל אורך השנה הרגשתי שאת רואה אותי, מכבדת אותי ונותנת לי מקום לומר את שעל לבי.
היה לך אכפת לראות את כל הסטודנטים שלומדים בכיתתך ולהראות לכל אחד מהם את יחסך האישי והמאמין.

אומרים שילד צריך רק מבוגר אחד שיאמין בו, ולדעתי, כך גם אדם בוגר. אני מרגישה שאת לגמרי היית האדם שהאמין בי השנה ונתן לי את ה”חותמת” שאני יכולה, ראויה, מסוגלת וששום דבר לא עומד בדרכי להגשמת חלומותיי.

ראיתי, ואני עדיין רואה בך, דמות מופת, אישה חזקה שמגשימה את חלומותיה, יוצרת ונהנית מעיסוקיה- בדיוק האישה שאני חולמת להיות.
מעבר למרצה, את עבורי דמות לחיקוי כאישה, ואני כל-כך שמחה שיצא לי לפגוש אותך בדרכי במהלך חיי.

איריס, אישה יקרה ללבי אומרת לי באופן קבוע שגופי עשוי מברזל, אך לבי מזהב, ואני מרגישה שזה מה שאני יכולה לומר עלייך. לב רך ואוהב, מקבל ומסייע.

אני רוצה להודות לך על שנה נפלאה, על כך שלימדת אותי לפתוח את לבי ולקבל ביקורת, גם אם נדמה לי מה יאמרו לי. תודה על כך שאת לא רק מורה בזמן הלימודים, אלא גם אחרי, תומכת ומייעצת.

אני בטוחה שבהמשך דרכי, כשיום אחד ארצה לאנשים, אזכיר שלימדה אותי אישה שהערצתי ואגולל מכתב זה בפניהם- אולי כך אצליח להעביר כמה חשוב להיות מורה משמעותי.

אוהבת, מעריכה ומאחלת לך חופשה נעימה,
רוני יפת,
סטודנטית בשנה ג’ במכללת אורנים, תשע”ו

מכתב מלומדת
יוני 2016

מכתב פרידה שקיבלתי מאישה שלמדה אצלי תנ”ך שבע שנים בקבוצה: 

איריס יקרה,
קשה היה לי לקבל את העובדה שהיום קיבלנו את השיעור האחרון שלך. הייתי צריכה להתרגל לשיטה אחרת של התייחסות למלה הכתובה בתנ”ך, נקרא לזה “פשט” לעומת ה”דרש” שלמדנו בו בקיבוץ, שם הספקתי ללמוד 7 שנים אחרי שעליתי ארצה בגיל 11 ב- 1946. זה בהחלט לא היה קיבוץ “אורתודוקסי” אבל כן קיבוץ דתי. הבנים והבנות למדו יחד בכיתה אחת, גרנו בצריף אחד והבנות לבשו מכנסיים במשך השבוע וחצאית רק לשבת.
את זוכרת שהיית אומרת לי: “את והחינוך האורתודוקסי שלך”, אבל בא היום שהפסקת לקרוא לי כך. אולי זה קרה מפני שהתחלתי להתייחס ברצינות לשיטת הלימוד שלך, ולפרש פסוק באופן מילולי (עד כמה שאפשר). הייתי מוכנה ללמוד בעזרתך עוד הרבה זמן, ותדעי שאם מישהו רצה לבקר אצלי בזמן שהשיעור שלך עמד להתקיים, הייתי מבקשת שיבואו ביום אחר. ,אני מקווה שתמשיכי ליהנות מעבודתך הנוכחית ושאולי ביום מן הימים עוד פעם תבואי אלינו גם אם רק להרצאה בודדת.
לכן – בתקווה שאי פעם שוב נתראה, שלך בברכה, עדה

מכתב מלומדת

תודה שהיית חלק משנה זו, ועוד יותר תודה שהכרתי אותך.

אני בוחרת לסיים עם הבית הראשון בשיר של שלמה ארצי  ומקדישה לך את השיר באהבה

גדולה מאד:

זה שיר פרידה,
אז בואי רק אמרי שלום.
אני אומר תודה
ואת יודעת שחלום,
סופו להתגשם…
אני אומר תודה
ואחר כך נושק

חיבוקים חמים.

מכתב מלומדת
יוני 2016

הבנתי שזכיתי, זכיתי בך.

את מודל לחיקוי!

תודה.

מכתב מלומדת
יוני 2016

רב  נקרא תלמיד חכם, כי על אף חכמתו והידע שרכש – הוא תמיד צריך להיות במצב נפשי  של למידה והתחדשות. האדם נקרא מהלך (ולא עומד) מכיוון שאם אדם עומד – הוא לא בתנועה, לא בעשיה, וממילא לא בהתקדמות .

לימדת אותי כוחה של למידה משמעותית, סקרנות והתבוננות מעמיקה.

אשרינו, תודה.

מכתב מלומדת
יוני 2016

הרבה תודה על שיעור מעניין ופותח מחשבה. נהניתי מהדפדוף בתנ״ך, מהסתכלות אחרת על הפסוקים, מסגנון הלימוד של חקירה עצמית, וגם מהדיונים והדקדוקים בפרטים. למדתי הרבה ממך. תודה רבה!

מכתב מלומדת

רק רציתי להגיד את זה שוב… תודה!
על הרגישות, הביטחון שהענקת לי, הלמידה, הסבלנות, הרצינות, הליווי ועל עוד הרבה דברים נוספים שניתן רק להרגיש אותם וקשה למצוא להם מילים.
זו זכות ללמוד ממך!
את מהווה עבורי מודל ומפתחת בי את הרצון לגדול, להתפתח וללמוד עוד.
תודה על כל אלה ועל עוד דברים רבים.

מכתב מלומדת

לכבוד: הרב ד”ר איריס יניב

שלום רב

הנדון: הוקרה והכרת תודה
רוצות להודות לך מקרב לב פעמיים! פעם על ההרצאה שנתת לצוות המחנכים על הזרם היהודי חילוני תרבותי הומניסטי, שאת בין אותם הנושאים את דגלו, ופעם על השתתפותך בפאנל בנושא: זהות יהודית שהתקיים במסגרת יום עיון לתלמידי השכבה שלנו. מתנצלות מאוד על שהתעכבנו בשליחת מכתב זה. גם שכך, אין בפרק הזמן שחלף להקהות את ההערכה הרבה לכך שנענית להזמנתנו. הבחירה לעורר את הנוער (בתהליך אישי וקבוצתי) לחשיבה על הגדרת הזהות היהודית שלו, במטרה למצוא תוכן משמעותי, בהגדרה האישית של כל אחת ואחד, במרחב הזהות היהודית, איננה עניין של מה בכך. הדרך תחילתה בידע בסיסי, בהכרת המפה הדתית של העם היהודי בימינו: זרמים, פלגים וכיוונים ביהדות. עבור הצוות פתחת צוהר להתבונן בעולם של תפיסות וערכים שנותן מקום ונוכחות גאה לאדם החילוני (מול ההאשמה של ‘עגלה ריקה’). דברייך בפאנל חידדו את הלימוד שעברו התלמידים בכיתות. ניכר היה שקשה להם להטמיע מושג של רב חילונית, כמו גם זרם של יהדות חילונית. אולי משום כך האפשרות הזו צריכה לעמוד ביתר שאת ותוקף על המפה הציבורית. האופן בו הצגת את תפיסת העולם של זרם זה היה מרשים מאוד, מעניין, בהיר, ענייני ו’נגיש’ לקהל הצעיר. ניכר ביחסך המתון, הסובלני והסבלני כי רב את, אשת חינוך. אחת הקובלנות של התלמידים ביחס ליחידה זו של הפאנל היתה שהזמן שהוקצה לה היה קצר מדי. רצו לשאול עוד, לשמוע עוד. ברי לנו שחלקם גם רצה להשמיע עוד. כל שעלה, בין ברמת התוכן ובין ברמת ההתנהלות של חלק מהנוער, היה מקור למפגשי התחנכות, נתן בסיס להתבוננות עצמית ביחס לסוגיית הזהות היהודית, כמו גם, ולא פחות חשוב, ביחס לשאלות הבוחנות עד כמה ‘אני’, הפרט (אישיות דמוקרטית, פלורליסטית) נמצא ברמת ההצהרה מול רמת ההתנהגות בפועל/במציאות. הפאנל הפך ליחידת שיא ביום העיון, והשתתפותך בו תרמה לאין שיעור לעוררוּת שפשטה בקהל, לעניין שהנוער גילה בנושא, למיקוד שאלות ודילמות ערכיות בנושאים אקטואליים הרלוונטיים להם, כעתודה האזרחית שלנו. שוב, מעריכות ומוקירות אותך, מכירות לך תודה! בברכה, לאה גוטמן ואיריס ברלה, מרכזות השכבה

מכתב תודה מבית הספר הריאלי בחיפה

תודה, איריס, שאיפשרת למעיין הזה לחזור ולנבוע! לגמרי את. בזכות הפוסטים שלך חזרתי לכתוב, ובזכות הקורס התפייסתי עם ארון הספרים היהודי וקוראיו.

מכתב מלומדת
דצמבר 2015

איריס שלום,
זו ת’.  רציתי להודות לך. הקורס היה אחד המשמעותיים מתוך הקורסים בחינוך. למדתי לבחון הדברים בעין ביקורתית ולדעת לשאול שאלות. שיהיה לך כל טוב! המשיכי בעבודתך הברוכה!! ת’.

מכתב מלומדת
פברואר 2016

איריס יקרה,
ברצוני להודות לך על ההקשבה ועל יכולת ההכלה שלך. למען האמת, מעולם לא פגשתי באדם השם לב, מבחין בין פרטים ובפרטים רבים כל כך ונותן להם פנים ושמות, כמוך. בהערכה רבה.

מכתב מלומדת
יוני 2016